<h1>ארחות חיים הלכ' ק"ש סימן ל"ב</h1>
<h2>דף כה.</h2>
צואת אדם וצואת כלבים וחזירים וכל צואה שריחה רע אסור לקרות כנגדן וכן נגד מי רגלים של אדם אבל נגד מי רגלים של בהמה מותר, [כה:] ואם נתן רביעית מים לתוך מי רגלים אדם בפעם אחת מותר לקרות כנגדן תוך ד' אמות. קטן שאינו אוכל כזית בכדי שיאכל הגדול שיעור ג' ביצים אין מרחיקין מצואתו וממי רגליו לקרות. וכתב הר"י מקור' שאין צריך להרחיק מצואת כלבים וחזירים ותרנגולים אלא בזמן שנתן לתוכן עורות לעבדן ע"כ וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל. ובירושלמי כתיב וצריך להרחיק מגללי חמור הבא בדרך ומנבלה מוסרחת ומצואת חזיר ונמיה וגם מצואת תרנגולים אדומים. וכתב הר"י מקור' וצ"ע בפי' דאדומים ונראה לרבינו צדוק שאין לאסור צואת תרנגולים אלא בלול שלהם אבל לא בבית ע"כ. ויש נותנין הכי כללא דמלתא כל דבר שחיותו בפת ריחו רע ואסור לקרות כנגדו. אבל משאר בריות שאין חיותן בפת אין להקפיד עליהן שאין ריחם כ"כ רע כ"מ וכן נמי כתב הר"ש לפיכך צואת כלבים וחזירים וצואת אדם אסור לקרות כנגדן לפי שחיותן בפת. והראב"ד כתב שלא נאמר כל זה אלא ביבשין אבל ברכין כלם אסורים. והרשב"א כתב שאינו מחוור בעיניו דכלן מותרים אפי' ברכין לבד אלו שמזכיר ע"כ. היתה צואה יבשה עד שאם תתפרד הרי היא כעפר מותר לקרות כנגדה. מי רגלים שנבלעו בקרקע אם רשומן ניכר מותר לקרות כנגדן. כמה ירחיק מן הצואה וממי רגלים ד' אמות ואח"כ יקרא בד"א לאחוריו או לצדדין אבל אם הם לפניו צריך להרחיק מהם עד שלא יראה. ואם היה שם מקום גבוה או נמוך י' טפחים יושב בצד המקום ההוא ויקרא והוא שלא יגיע לו ריח רע. וביאר הרשב"א ז"ל והוא שלא יראה הצואה, וברואה לעולם אסור ואפי' בלילה במקום שיוכל לראותה ביום. וה"ה לסומא שאסור שהרי כל אדם כסומא בלילה ע"כ. ואם כפה כלי על הצואה ומי רגלים אע"פי שהם עמו בבית מותר לקרות עמהם. [כה:] היה בינו ובין הצואה מחיצה של זכוכית שרואה אותם מותר לקרות כנגדה. היתה צואה בגומא עומד בסנדלו על הגומא וקורא ואע"פי שיהיה סנדלו נוגע בצואה. והראב"ד ז"ל כתב אבל אם היתה בסנדלו לא יקרא. היתה צואה על בשרו או שהיו ידיו מלוכלכות מבית הכסא ולא היה להם ריח רע מפני קטנותה או מפני יבשותה מותר לקרות. [יומא דף ל'] ואם היתה הצואה במקומה אע"פי שאינה נראית כשהוא עומד הואיל ונראית כשהוא יושב אסור לקרות עד שיקנח יפה יפה מפני הצואה שהיא לחה ויש לה ריח רע.
